top of page
בית זרע20220511_0028.jpg

אביקם שרף

  כינינו אותך "אבו", כך קראנו לך כשם חיבה. בעיני לפחות, הצטיירת לרוב כאדם בעל סגולות גדולות עוד בחמישייה. זוכר עם זלדה המטפלת, כבר אז ניחנת בכושר מנהיגות. היית כך נדמה לי "מלך בלתי מוכתר". מילה שלך הייתה מילה עבורנו..
 

"שלום לכולם, אנחנו עולים לקחת את הבופור. חיכינו לרגע הזה הרבה שנים, אנחנו הולכים לבצע אותו על הצד הטוב ביותר. ארז מימין, אביקם משמאל, יובל מקדימה, צביקה מאחור"...  (פקודת הקרב שניתנה ללוחמי הסיירת עם תחילת הקרבות).

אבו הגיע אל הצוות כשכבר היינו במסלול ההכשרה, פרק ארוך וקשה של אימוני לוחמה, מסעות מתישים וניווטים מאומצים אשר מכירים למנווט את כל רזי ארצנו, מהרגע שנכנס לאוהלינו נכנס גם לליבנו,  המנהיגות השקטה של אבו, נוכחותו הבוגרת...

בן מונה ודוד, נולד ביום ט"ז בתמוז תשי"ח (4.7.1958) בקיבוץ בית-זרע, בן בכור להוריו. "אבו", כפי שכונה בפי חבריו, גדל במסלול הרגיל של בן קיבוץ: בית-ספר יסודי בבית-זרע, לימודים תיכוניים במוסד החינוכי "בקעת-כנרות", שנת הדרכה (י"ג) בעיר בתנועת השומר הצעיר וגיוס לצה"ל. מילדותו התבלט בכושר המנהיגות שלו, במזגו הטוב ובכשרונותיו. תמיד היה ראש החבורה, פעיל ומארגן - ילד שהמבוגרים יכולים לסמוך עליו. 

אודות

bottom of page