כינינו אותך "אבו", כך קראנו לך כשם חיבה. בעיני לפחות, הצטיירת לרוב כאדם בעל סגולות גדולות עוד בחמישייה. זוכר עם זלדה המטפלת, כבר אז ניחנת בכושר מנהיגות. היית כך נדמה לי "מלך בלתי מוכתר". מילה שלך הייתה מילה עבורנו..
"שלום לכולם, אנחנו עולים לקחת את הבופור. חיכינו לרגע הזה הרבה שנים, אנחנו הולכים לבצע אותו על הצד הטוב ביותר. ארז מימין, אביקם משמאל, יובל מקדימה, צביקה מאחור"... (פקודת הקרב שניתנה ללוחמי הסיירת עם תחילת הקרבות).