קורס טיס
אביקם בקורס טייס - אנקדוטות
להיכן שלא ילך, אדם מביא לשם את עצמו.
בשיחה לפני הגיוס, אבו מסביר שזו לא העדיפות הראשונה שלו אבל בתנועה (הקיבוץ הארצי) אומרים שחשוב ללכת לקורס טייס. בגיבוש קורס טייס ובטירונות רואים מי אתה. וגם בתוך מי שבלטו בתפקוד היעיל והיותר רגוע או הפחות לחוץ, אביקם היה בולט עוד יותר.
כבר בתחילת הגיבוש היה ברור שהוא חניך תורן, כשאף אחד עוד לא ידע מה זה. ואף על פי שתכונות היחיד והצטיינות האישית הם הקריטריונים לקבלה ולהתקדמות בקורס, גם אנו הנוטים יותר לאינדיבידואליזם, קיבלנו את המנהיגות השקטה שלו.
שמונה חודשים ראשונים עיקרם הוא טירונות אימון הפרט וניווט, לימודים ועבודות מנהלה – מטבחים שמירות וכיו"ב. איכשהו, התפקיד הנחשק ביותר - איסוף מצנחי נחיתה מן המסלול, נפל בחלקו.
עשר טיסות מיון בפייפר, עבר והמשיך גם משום שהמפקדים והמדריכים זיהו את הפוטנציאל.
מלכתחילה הייתה בקורס מסה קריטית של בוגרי תנועות הנוער וההתיישבות העובדת, מתוכם רבים אחרי שנת שירות. בתקופת החישול הזו של אימוני חי"ר, עבודות רס"ר ולימודים, רוח הקורס הלכה ועוצבה בהשתתפות ובהובלת האוכלוסייה הזו.
נשארים ברוב השבתות והחגים, תרבות - יש מתוצרת עצמית, לאביקם כמובן תרומה משמעותית בתוכן ובעזרים. זכור ערב חנוכה בפריקסטים של המכין עם טיגון לביבות בפרימוס של אביקם ועם תכנית אמנותית.
מתחילה שנה של טיסות:
נפתח לנו תווך חדש – המימד השלישי, יפהפה ומלהיב. בד בבד נדרש קצב התקדמות מהיר ללא פשרות. נוצרת שגרה שבה מדי פעם עמיתינו חלקם חברים ממש קרובים מודחים מן הקורס – היום קוראים לזה מפסיקים טיסות. מיטה נותרת ריקה בחדר זה או אחר תזכורת מתמדת ומלחיצה. ואבו למרות שהטיסות קשות לו, לא חדל מן העיסוק בפן הרך - החברתי, חינוכי, מוסרי.
"רק תנו לו חרוז ושם להזכיר ומייד הוא כותב לכם יופי של שיר" נכתב עליו בספר הראשוני.
שבתות בבסיס מעבר לביקורים כשהיו וללימודים שתמיד היו, יכול שעסקנו בהן בדיון על כתבה מן הגיליון האחרון של חותם (מוסף סוף השבוע של על המשמר), שתמיד הגיע בסופי שבוע. ותמיד היה ספורט. המון כדורעף, יכולנו לשחק שעות ללא הפסקה.
גם כאן, באופן לא מפתיע, אביקם מבית זרע הצטיין.
תחרויות כדורעף בין הקורסים השונים התקיימו בסוף כל תקופה (שלב בקורס).
זכור למשל המשחק כשאביקם בסגל ראשוני קורס 93, מול מתקדם קורס 90 ועל המגרש כמה וכמה שחקנים מהליגה הלאומית.
המשך הטיסות בשלב הבסיסי ואביקם שלא הצליח להדביק את הקצב, מקבל הצעה לעבור למגמת נווטים. חיל האוויר מפסיד לוחם שהיה יכול להוביל טייסת קרב מכסא הנווט. אבו מחליט לעזוב את הטיסה וללכת לתחום שהוא אוהב – אנשים ואדמה. כאן מתחיל המסע שלו מן התפקיד שהוצע לו בחיל האוויר, עם הרבה התעקשות על הדרך ועד פגישה עם הרמטכ"ל כדי להגיע לסיירת גולני.... אבל זה כבר סיפור אחר