מילים לאזכרה של אביקם - 40 שנה – 09/06/2022

אני דן, בן-דוד של אביקם דורון וחגי, אני הבן של שפילי ושל מרי, אחותו הקטנה של דוד שרף. אביקם, דורון וחגי היו בני דודיי היחידים שהיו בני גילי )חגי נולד בדיוק חודש לפני(. עם משפחת שרף נהגתי להיפגש בילדותי באירועים משפחתיים, ובשנות העשרה שלי נהגתי להגיע בקיץ לקיבוץ לכמה ימים. בחופשות הקיץ בבית זרע הרגשתי קצת כמו עכבר העיר שמגיע אל הכפר. הצטרפתי לחגי לעבודה בתמרים, לארוחות בחדר האוכל, לפעילויות עם הקבוצה שלו ולשחייה לרפסודה בכנרת - כל אלו השאירו עלי רושם עז וחשתי כבר אז, ואני יודע גם היום, שהשפעתן של החופשות האלו עלי הייתה משמעותית ובלתי נשכחת. בזמן שהייתי בבית זרע, חגי בן גילי, היה זה שלקח עלי אחריות, דורון טוב הלב, היה זה ששמר עלי מפני חגי, ואביקם היה הבוגר, הספורטאי, החכם והנערץ שהיה דוגמא ומופת לכולנו. בכלל המשפחה כולה הייתה עבורי דוגמא חייה לארץ ישראל היפה, המשכילה החלוצית והטובה.

 

אביקם התגייס לקורס טייס והייתה לכך השפעה גם לבחירתי שלי ללכת במסלול זה ולשירותי אח"כ כטייס מסוקים בחיל האוויר. שירתי הן כטייס אנפה בטייסת שפינתה את הפצועים וההרוגים מהבופור, והן אח"כ כטייס בלאק- הוק בטייסת שעשתה הטסות ומבצעים עם חטיבת וסיירת גולני. היום אני טייס באל-על ונפגש אגב כך עם לא מעט טייסי חיל אויר שבאל-על. תמיד בטיסותיי באל-על חיפשתי ב קרב אלו שטסו איתי את אלו שהם מקורס 93  (הקורס של אביקם) - ובכל פעם שפגשתי אחד כזה הייתי שואל , בהיסוס מה, תגיד - הכרתם בקורס בחור בשם אביקם שרף - התשובה תמיד (ממש מכולם) הייתה פתיחת עיניים גדולות ושאלה "אתה בן דוד של אביקם - איזה אדם הוא היה, איזה חבר איזה דמות." בקיצור להיות בן דוד של אביקם המשיך לתת לי קרדיט גם שנים אחרי שאביקם נהרג ואחרי שמשפחת שרף - שהייתה עבורי הדוגמא החייה של ארץ ישראל היפה והטובה כבר לא הייתה משפחה שלמה.

 

כל פעם כשאני מגיע לבית זרע בימי הזיכרון אני רואה את כמות החברים של אביקם שמגיעים עדיין, אחרי 40 שנה, ורבים מהם מתקופתו בסיירת גולני ומהצוות שלו, וגם מהם אני מנסה לדלות בעדינות עוד פרטים ועוד סיפורים על אביקם, ומכולם אני שומע – "איזה אדם הוא היה, איזה דמות איזה חבר".

 

עם דוד, דודי היקר, יצא לי לנהל כמה שיחות מעמיקות, לגבי המלחמה, לגבי המדינה ועל המשפחה. דויד היה זה שידע לחבר את כל המשפחה, ראש השבט, זה שהיה הגיוני, ערכי וקשוב לכולנו. חלקן של השיחות שלי עם דויד ומונה היו כשהייתי בשנות העשרים המוקדמות שלי כשהם גרו לתקופה קצרה בתל אביב. דויד, הצוק האיתן, החכם והמבין נפטר בגיל 54 ואני היום כבר מבוגר ממנו. חלפו 41 שנה ממותו של דורון, 40 שנה מנפילתו של אביקם ו 35 שנים מפטירתו של דוד, זה המון. אני לא יכול תמיד להימנע מלחשוב איך הכל יכול היה להיות אחרת וכמה הם חסרים ואיפה הם יכלול להיות היום.

 

אני משתדל לשמור על קשר שוטף עם מונה המדהימה, החכמה והחזקה ואני יודע שהתכונות שאפינו את המשפחה - את דוד, אביקם ודורון, וכמובן גם את חגי, שיבדל לחיים ארוכים, כולן ינקו את שורשן ועוצמתן ממך מונה - שידעת להעניק ולשחרר- אין כמוך. אוהבים אותך מאוד ומאחלים לך בריאות וכל טוב