הקרב על הבופור התרחש במהלך מלחמת לבנון הראשונה (מלחמת שלום הגליל-של"ג), במהלך ה- 7-6 ביוני 1982, בו כבשו חיילי צה"ל מפלוגת ההנדסה ומסיירת גולני את מתחם הבופור מאנשי אש"ף. 

​

תמצית הקרב 

מבצר הבופור הוא מבצר צלבני מהמאה ה-12 שנבנה על הר סמוך לנהר הליטני בגובה של 717 מטרים מעל פני הים, בשל מיקומו ניתן לחלוש מהמבצר על דרום לבנון והגליל. המצודה שולטת על אצבע הגליל. סיירת גולני התאמנה רבות למבצע כיבוש הבופור בעת מלחמה, בין היתר במבצר נמרוד שברמת הגולן. פעמים רבות כמעט יצאו לוחמי הסיירת למבצע, אך המשימות בוטלו.

​

עם פתיחת מלחמת שלום הגליל חולקה חטיבת גולני לשני כוחות, האחד בפיקוד המח"ט, אל"ם ארוין לביא, והשני בפיקוד הסמח"ט סא"ל גבי אשכנזי, על כוח זה הוטל לכבוש את המבצר ואת אזור א-נבטיה. כוח הסיירת עליו פיקדו קפלינסקי ומוטי גולדמן מנה ארבעה צוותים: צוות אביקם, צוות יובל, צוות תמיר וצוות ארז - שסופח לכוח של צביקה. הכוח נע במספר נגמ"שים וטנקים אל המבצר, התקיפה שתוכננה להיות לאור יום הפכה לתקיפה לילית, בדרך נתקל הכוח באש מכיוון הכפר ארנון, הנמצא למרגלות הבופור שהיווה בסיס נוסף לאויב, מהאש נפגע מפקד הסיירת משה קפלינסקי.

​

הפיקוד הועבר למפקד הפלחה"ן, צביקה ברקאי שהוביל את הכוחות תוך כדי לחימה לתחתית המבצר, שם פגש את  גוני הרניק, מפקד הסיירת שסיים את שירותו הצבאי מספר ימים לפני תחילת המלחמה, התנדב על-מנת להשתתף בה וצורף לחפ"ק של הסמח"ט. גוני נע לעבר כוח הסיירת עד שחבר אליו וקיבל את הפיקוד. יחד עם שאר המפקדים תכננו את התקיפה בהתאם למצב שנוצר, כך שכל הכיבוש יהיה רגלי ללא הטנקים והנגמ"שים. סוכם שהפלחה"ן יכבוש את העמדות בחלקו הדרומי של היעד והסיירת תעבור דרכם לכבוש את חלקו הצפוני.

​

בשלב מסוים נפתחה אש כבדה על הכוח, חלק מהכוח נפגע, שאר הכוח התקדם ליעדים: כוח הפלחה"ן וצוות ארז מהסיירת התפצלו מהכוח ופנו דרומה ליעדי "האנטנה" ו"הניקבה", מפקד הצוות הוותיק - אביקם הוביל את הכוח העיקרי של הסיירת אל מתחם התעלות בחלק הצפוני. עד השעות הקטנות של הלילה הסיירת כבשה את יעדי הבופור האנטנה והניקבה, הקרב התנהל בתוך יעד מבוצר של תעלות בטון ובטווחים קרובים.

בקרב נפצעו מספר לוחמים ונהרגו שישה: