דברים שכתב אביקם
נוף ואהבה
אני באמת אוהב את העמק הזה. במיוחד כשיוצא לי לרדת מכיוון יבנאל, אני כל פעם מתלהב מחדש!!! העמק הוא כמו כערה עמוקה עם הרים מסביב, הכל ירוק, פה ושם מצבור של גגות אדומים והכחול של הכנרת ביום יפה- ממש אין כמוהו!!
אני זוכר שהייתי קטן והיינו עולים עם אבא לביתניה, כשהיה נמאס לי לעשב ולהשקות עם הגדולים, הייתי עולה על החומה, יושב שם ומסתכל על העמק למטה, משחק בלזהות את הקיבוצים וייתר המקומות, או מחפש את הירדן ומנסה לנחש איפה הוא זורם כי לא רואים אותו בכלל מלמעלה.
גם שנים אחר כך בעבודה בתמרים הכי כיף זה לעלות על הסולם ההידראולי ולהשקיף מלמעלה על כל הסביבה. פעם קרה לי דבר מצחיק, עליתי עם הסולם 8 מטר ונהניתי מהחיים, אבל כשרציתי לרדת זה נתקע. התחלתי לנפנף בידיים ולצעוק, אבל כל מי שעבר למטה חשב שאני סתם חברותי ונפנף לי בחזרה... הייתי תקוע שם די הרבה זמן.
מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לטייל, ובסביבות בית זרע יש המון פינות חמד הזכורות לי לטוב מהילדות. לרובן חזרתי החבר'ה בשבתות, או עם הקבוצה שלי כמדריך, או אם אורחים שרציתי להשוויץ להם עם העמק היפה שלנו.
פקפקתי בשעתו האם באמת ללכת ליחידה אול להתנדב בכלל עם "צעירים" ו"טירונות" וכו'- לקח לי שבועיים של להיות "ג'ובניק" כדי להבין כמה זה חיוני בשבילי להיות בקו הראשון של המבצעים. בנוסף להנחה הידועה שהצבא הוא רע הכרחי- ומכאן , כיוון שהוא הכרחי צריך לעשות מקסימום. צריך להמתיק את הגלולה על ידי שירות מעניין ומשביע רצון. מכל התהליך הנ"ל יצאתי בכל זאת מבסוט אם פעם חששתי שאני במאמת כלי של דעת הקהל, ומצהיר על נכונות להתנדבות בשביל דעת הקהל, הנה בתקופה האחרונה, גיליתי שהאש באמת בוערת בעצמותיי וגם בתחת- בקיצור, הרצון לעבוד קשה מוטמע היטב זה לא בלוף.
מכתב לנערה
אין לך מושג, כמה שמחתי לפגוש אותך בתל-אביב. הפגישה המקרית הזאת באמצע חנות הספרים בדיזנגוף, הוסיפה לי אור נהדר לעיר האפורה והמכוערת הזאת. מצחיק לי לחשוב על השינוי בהרגשה שלי.
לפני הפגישה הסתובבתי ברחוב בהרגשה של חוסר קשר וחוסר שייכות מינימלית לכרך הגדול הזה: ואחריה- פתאום חייכתי וראית דווקא את הדברים היפים בעיר הזאת. הרי אפשר לפגוש בה אנשים, שבכלל לא מתכוננים ולא מתכננים מראש וזה יופי...
בבית זרע זה קצת פחות סביר שיקרה, לא? בכל מקרה, אני מקווה שתקבלי את ההזמנה ותבואי לבקר שם.
בבית היפה שלי והחדר החדש, שנכנסתי אליו לאחרונה, הם עדיין הדברים היותר יפים בארץ שלנו. מבטיח לטייל איתך במקומות היפים שלנו, ואפילו להסביר מה רואים, אפיל כשלפעמים אין לך סבלנות לשמוע. אבל את הירדן, אל-חמה, החורשות היפות מלמעלה וההרים היפים ממול, אלה עדיין הדברים שאני הכי קשור אליהם, הכי אוהב והכי- (לא ברור).